יום האישה 2019: פער משמעותי בשכר בין הגבר הירושלמי לאישה הירושלמית

07/03/19

טל נתנאל-נוריאל

מקור: כל העיר

האפליה על רקע מגדרי בשוק התעסוקה מסרבת להיכחד.

תקרת הזכוכית אינה נשברת. היום, שישי , 8.3.19, יצוין ברחבי העולם והארץ יום האישה הבינלאומי. 2019 ונראה כי גם השנה הפערים בשכר של הגברים הירושלמיים לעומת שכר הנשים הירושלמיות, גבוהים מדי.

לפי נתונים שהתקבלו ממכון ירושלים למחקרי מדיניות, גבר ירושלמי שכיר מרוויח בממוצע 7,900 ש"ח לחודש – 9,500 שקלים ברוטו בממוצע לחודש עבודה; ואישה ירושלמית מרוויחה 6,300 שקלים בממוצע לחודש – 7,700 שקלים בממוצע לחודש עבודה.

לפי הנתונים בירושלים ישנם כ-295,400 מועסקים מכל המגזרים, ומתוכם מועסקות כ- 133,200 – הנשים מהוות כ-45 אחוזים מכוח התעסוקה בעיר. מהנתונים עולה כי שבמגזר היהודי בירושלים יש יותר מועסקות ממועסקים – 209,600 מועסקים, ומתוכם 112,200 נשים ירושלמיות המהוות כ-54 אחוזים משוק התעסוקה בעיר.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) בשנת 2017 ההכנסה הממוצעת ברוטו לחודש לאישה ירושלמית שכירה באוכלוסייה היהודית היתה 8,580 שקלים, לעומת 5,370 שקלים באוכלוסייה הערבית – פער של 37.4 אחוזים.

כמו כן, בקרב גילאי העבודה העיקריים 64-25 – שיעור הנשים היוצאות לעבוד הינו 80 אחוזים במגזר היהודי (יותר מהשיעור בקרב הגברים), ו-27 אחוזים במגזר הערבי. מקרב הנשים היוצאות לעבוד, לא כולן מצליחות למצוא עבודה. לעומת זאת במגזר הערבי ישנם כ-85,800 מועסקים, ורק כ-21,000 נשים ערביות לוקחות חלק במעגל התעסוקה בעיר. שיעור האבטלה בקרב הנשים הערביות בגילאי העבודה העיקריים עומד על שבעה אחוזים, ואילו בקרב הנשים היהודיות השיעור נמוך ועומד על כשלושה אחוזים.

עוד עולה מהנתונים כי המגזר המוביל בקרב תעסוקת הנשים הינו נשים חילוניות ומסורתיות, כ-44,500 עובדות. במקום השני – המגזר החרדי – כ-37,100 חרדיות עובדות בירושלים. ולאחר מכן המגזר הדתי שמתוכו 28,200 דתיות.

הענפים העיקריים בהם עובדות המועסקות הם: חינוך – 42,500 מועסקות, 26 אחוזים מכלל המועסקות בעיר; בריאות, רווחה וסעד – 37,100 המהוות כ-23 אחוזים; ומינהל מקומי, ציבורי, ביטחון וביטוח לאומי – 17,500 עובדות, המהוות כ-11 אחוזים.

ומה קורה בתחום ההייטק? בירושלים מועסקות 5,700 נשים בלבד בתחום ההייטק.

"בירושלים, שכרם של הגברים ושל הנשים נמוך יותר לעומת שאר הערים בארץ, בגלל אוכלוסיית הערבים והחרדים", מציינת בשיחה עם "כל העיר" ימית נפתלי, מנהלת מחקר כלכלי ובינלאומי במכון ירושלים למחקרים מדיניים, "מאפייני השכר הנמוך, הם בעקבות תחומי התעסוקה בעיר כמו: חינוך, מגזר ציבורי, מינהלה וכו'. מעבר לזה, בירושלים יש את אוכלוסיות הנשים הערביות והחרדיות. למשל, החרדיות משתלבות בשוק העבודה, אבל השכר שלהן נמוך, יחסית בהשוואה לאישה מהמגזר החילוני. הן מגיעות לעבודה לאחר הכשרה לא ארוכה. בנוסף, הן מעדיפות לעבוד בחצי משרה וקרוב לבית, מה שמצמצם את אופציות התעסוקה שלהן. בנוסף, לפי נתונים שפורסמו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) בשנת 2017, כ-27 אחוזים מהערביות משתייכות למעגל התעסוקה. זה לא אומר שכולן עובדות, הרבה מחפשות עבודה ולא מוצאות. גם שם הרבה שייכות לתחום החינוך ששם השכר מאופיין כנמוך. אישה ערבייה מרוויחה פחות כי היא משתלבת במשרות שמשלמות פחות. הן משתלבות בחצאי משרות, משרות חינוך ואלו משרות שמשלמים בהן אוטומטית פחות".

מהי הסיבה העיקרית לפערים בין השכר לנשים הירושלמיות לבין הגברים הירושלמים?

"ישנו פער בשכר בין נשים וגברים ובתפקידי תעסוקה בגלל ההורות. נטל ההורות וגידול הילדים עדיין לרוב נופל על הנשים. מעסיק לעתים יודע שאם הוא לוקח אישה, גם אם היא לא דתייה או חרדית, בשנות ה-30 לחייה, היא בשלב מסוים לרוב תיכנס להריון והוא יצטרך לשלם לה עבור חופשת לידה. לכן המון מעסיקים נרתעים מזה, ולא מקדמים נשים לתפקידים בכירים, כי המחשבה שאימהות פוגעת בתפקוד המקצועי שלהן עדיין קיימת. לכן אנחנו גם לא רואות מספיק נשים בתפקידים בכירים. יש נטייה טבעית לקבל לעבודה או לקדם אנשים שנראים כמוך או דומים לך. ברגע שיהיו יותר נשים בראש הפירמידה אני מניחה שיקדמו יותר נשים בתחומים אחרים".

לדברי נפתלי עד שלא יהיה שינוי ממשי בנושא פערי השכר בין הגברים הירושלמים לנשים הירושלמיות לא ישתנה, ועלול אף להחמיר. "הפער בין גברים לנשים נשמר כבר כמה שנים", אומרת נפתלי. "עד שלא יהיה חינוך שגם גברים יוצאים לחופשת הורות, ברגע שזה יקרה מעסיקים יבינו שגם האבא מעורב בגידול – שהוא גם יוצא פעמיים או שלוש פעמיים בשבוע. ואז זה לא יהיה חסם של קידום נשים במקומות עבודה. החסם העיקרי להתקדמות נשים זה ההורות. לא רק בירושלים, אלא בכל הארץ".

לצד פערי השכר בין נשים לגברים בעיר ישנו גם פער בתפקידי הניהול בעיר. לפי נתוני מכון ירושלים למחקרי מדיניות, נרשמת עלייה בתפקידי ניהול לנשים בעיר בשלוש שנים האחרונות. "הרבה פעמים נשים בוחרות לעסוק בחינוך, עבודה סוציאלית תחומים הנחשבים 'נשיים', מסבירה נפתלי, "אך גם בתחומים 'נשיים' אלו ניתן לראות הבדלים". למשל, בבתי ספר רוב התפקידים מאיישות נשים. בבתי ספר רוב אנשי ההוראה הן מורות, נשים, אבל אחוז קטן מנהלות. יש חסמים, שהם לדעתי טמונים בתפקיד המסורתי והחברתי שאנחנו תולים את נטל גידול הילדים על האם. בשורה התחתונה הכל מתנקז להורות.

ד"ר מאיה חושן, חוקרת בכירה במכון ירושלים למחקרי מדיניות, מבהירה כי "הפערים לא נסגרים בכך שנשים מאיישות דרגות ניהול. גם בשוק הפרטי ישנם פערים, ולא רק בישראל. הפערים הם באקדמיה ובכל המקומות זה חוזר על עצמו, אין מספיק מודעות לכך. בתפיסה – הגברים חושבים שהם מקבלים פחות ממה שמגיע להם, ונשים חושבות שזה מצוין מה שהן מקבלות. השאיפה לניהול גדולה יותר אצל גברים, ואצל נשים זה איכות היחסים וסוג העבודה. אישה תעבוד איפה שנחמד לה, גבר יעבוד היכן שמרוויחים יותר. הדרך לשינוי זה מודעות בכל המקומות, גם באקדמיה. היום, כשאישה אומרת שיעלו לה את השכר, זה לגיטימי לעומת העבר – אז הסתכלו עליה כעוף מוזר. השינוי יהיה בתודעה והדרישה – כל עוד לא תהיה תודעה ודרישה מצד הנשים שיעלו להן את השכר, יהיו פערים בין נשים וגברים".

פרופ' יוסי זעירא, מרצה לכלכלה באוניברסיטה העברית, ומחבר הספר 'כלכלת ישראל', אומר השבוע ל"כל העיר" כי הדומיננטיות של המגזר הציבורי בירושלים משפיעה על הנתונים, שכאמור מצביעים על הפערים בין שכר הנשים הירושלמיות לבין שכר הגברים הירושלמים. "יש דבר אחד המייחד את ירושלים מאזור המרכז", מציין פרופ' זעירא, "ירושלים היא עיר מאוד ענייה באופן בסיסי. מדובר בעיר של המגזר הציבורי. הכוח של ירושלים הינו בשלטון ולא בפעילות הכלכלית. ישנן מספר סיבות מדוע נשים משתכרות פחות מגברים בעיר, וגם בארץ. במגזר הציבורי בירושלים הנשים מועסקות יותר מגברים, מכיוון שניתנים להן תנאי העסקה נוחים יותר מאשר במגזר הפרטי. במשרד עו"ד פרטי לא יתנו לאישה לקחת את הילדים מהמטפלת באמצע היום, ואילו במגזר הציבורי יתנו לה. לכן, הנשים בעיר יעבדו בשכר יותר נמוך, ובתמורה יהיה להן תנאים לקחת את הילד מהגן. לכן, האישה בירושלים מרוויחה פחות מאישה במרכז".

נתון נוסף שפרופ' זעירא מציין נוגע להשכלת הנשים הירושלמיות. "בספרי אני מחשב את השפעות השכר של הנשים לעומת גברים, ובודק את הנושא של אפליית נשים בשוק העבודה. הנשים בארץ יותר משכילות מגברים, מספר שנות הלימוד הממוצע של נשים יותר גבוה מגברים, אך לא בהרבה. מנתונים שבדקתי בשנת 2011, שנות הלימוד אצל גברים זה 13.86, ואילו אצל נשים 14.31 שנים. למרות זאת השכר שלהן פחות משל הגברים. למרות שאישה לומדת יותר מגבר, השכר של הנשים נמוך יותר ב-30 אחוזים. הנשים עובדות במגזר הציבורי, או במשרה חלקית לרוב. זה מציג תמונה של אפליה".

"ישנם כל מיני סיבות לפערים – פחות מקדמים נשים וגם גברים פוחדים שנשים יהיו הבוסיות שלהם. זה תלוי משפחה", מסביר פרופ' זעירא. "ככל שהמשפחה תומכת והגבר משתתף במשק הבית – האישה יכולה להתקדם. ככל שהמשפחה יותר שמרנית, הגבר לא עוזר ומשתתף בעזרה לאישה, יותר קשה להתקדם. יש מקצועות מובנים לנשים כמו הוראה, אבל גם השכר בדרך כלל לא גבוה במיוחד. זה נדיר שבמקצועות כאלה נלחמים לקבל שכר יותר גבוה. צריך הרבה סבלנות, ואלו תהליכים מאוד ארוכים עד שהמצב ישתנה. לאט לאט שוברים את תקרת הזכוכית".

◀️המקור: כל העיר

-----------------------------------

הערת מערכת 0202

השימוש בכתבה נעשה על פי סעיף 27(א) לחוק זכויות יוצרים. בעל זכות היוצרים לכתבה הזו זכאי לבקש מ-0202 נקודות מבט מירושלים לחדול מהשימוש בה בכתובת: west@0202updates.org

https://bit.ly/3kTTHLH

.